טל 45 - נילי
בדיוק שניסיתי לשתף בגעגוע שיש לי לטל בן ה 45
גילינו אבא ואני שאפשר גם אם זה לא ממש מוצלח
והאחרים חושבים שזה אפילו ממש נורא
לנסות על ידי כל מיני אפליקציות
לנסות ולצייר איך טל נראה היום.....
לי זה עשה ריגוש עצום שחיפה קצת על אי הדיוקים
ובכל אופן חשבתי לספר למי שפגש ולא זוכר ולמי שלא פגש ורוצה להכיר
על טל
שגילה שיש לו קצת פחד גבהים ונרשם לקורס גלישה באויר
על טל
שבקורס טיס עשה משהו שאסור היה לעשות ושם את עצמו בריתוק עם קסדה
שבכל פעם שבא לחופשה לקח איתו את כל החפצים להיות מוכן למקרה שיוציאו אותו מהקורסו
על טל
שהיה צריך להכין תרגיל גדול משולב של כמה כוחות ליום ראשון
וביום חמישי שלפני הודיע שהכל מוכן
על טל
שהיה נוסע בשבת כי הזעיקו אותו בדחיפות והיה מרוקן את כל הממתקים והחטיפים להביא לאלו שנשארו בבסיס
טל הזה
שהיה מוציא אותנו מדעתנו בכינוסים משפחתיים עם ההערות המורידות שלו
על איך אנחנו יושבים ומשוחחים על שטויות ועל מה שהוא חשב שנמצא ברומו של עולם
בקיצור
ילד של גדי עם העקשנות והמרוחקות ושלי עם הלתת תמיד בלי גבול ובלי חשבון
הילד של גדי שכרע תחת השאיפה לשלימות ושלי עם הדיוק והמכוונות האינסופית
אז מצד אחד היום האחרון הזה בספטמבר
צובט את ליבי מטריף אותי בגעגועי אבל שם אותך מולי כאן ועכשיו וחיבוק אז וממשי פורץ מתוכי.
חודש ספטמבר וקצת סוף אוגוסט - נילי
יש לנו 5 ימי הולדת
וזה קורה. אתה פה איתנו.
בלאו הכי היית עומד עם חיוך חצי נבוך חצי לא מבין מה כל הרעש,
אבל אנחנו, במיוחד אני, אוהבים לפחות פעם אחת וגם יותר,
להיות במרכז ולקבל בהנאה את כל האהבה.
אחרי שכל השנה אנחנו בחריצות רבה משקיעים בכל דבר וענין הרבה עבודה ועושים זאת בהנאה מרובה.
ואני לפחות שמחה שלמרות המגיפה אנחנו מצליחים השנה לקיים את החגיגה,
בקיצור כל מה שקשור בלהיות פה או בכרכום בטיול או בבית שלנו, אצלי לפחות, הוא שלך, בהשתתפותך, בהשראתך, בנוכחותך. אם לא של הגוף אז של הנשמה.
ואני מקווה שזה לא ישמע מוזר אבל פה על ההר, עם המרחבים הפתוחים, אני רואה אותך משתקף בכל אחד מהנוכחים ואפילו בכל אחד מהילדים יש משהו ממך. קצת בישנות והרבה נדיבות, קצת שאפתנות והרבה סלחנות. קצת ילדותיות ותמימות עם חריצות והתחכמות.
יודפת 2021 - גדי
יום אחרי 30 בספטמבר 2021,
שוב עולים לכמעט פסגת העצמון,
שוב טועים בפניה ימינה טרם הנדרש,
עושה רושם שהדרך פחות מסולעת,
או ששנתיים של היעדרות מקהות את הזכרון.
שעת בין הערביים,
האויר קסום,
ואינך יכול שלא להתפעם מגדלות המקום
לא ניתן היה לבחור מקום עוצמתי יותר
ומצד שני צנוע
להתכנסויות טל אלו.
לפתע,
מממקום לא ידוע מופיע אבא של אראל...
הוא ממש צעיר למראה וכל כך נמרץ,
ממש היפוך לדמות המצופה מהדימיון
לשאלתי אודות גילו...
הבינותי שמדובר בעול ימים,
ומה הפליאה
בכל מקרה,
תודתנו החמה והעמוקה על הרעיון
ועל הביצוע
שמאפשר אכסניה כה מושלמת
בינות לעצים מול הסלע השחוח.
עם האותיות הדומעות...
כשברקע שוקעת לה השמש ורוח קרירה
מלטפת כאילו מנסה להשתלב בתרחיש.
דורי, נומיק ושלושת הוינרים המיתמרים,
ו"שחקני החיזוק" מנוה ירק,
מתנועעים / משחקים / עולצים,
כאילו
אין אתמול,
ויש רק מחר,
והוא
מה זה מבטיח....
רון שאל את אמא, מדוע היא לא פירטה יותר על טל הילד?....
לאמא לא היתה תשובה בשליפה
ובמחשבה שלי נדמה,
כך זה לפחות מנקודת ראותי שלי
שאנחנו הגענו לשלב שבו אנחנו זקוקים לכם
כבוגרים,
כחברים , שניתן להיתמך בהם
אתם (וכנראה טל בכלל זה) לא עוד זכרון של ילדות,
אלא שותפים מלאים וחזקים.
לדלות כעת סיפורים מהילדות הרחוקה,
גם לגביכם,
כבר לא מתאים.
אגב,
יחס זה אני חש גם לגבי דני
אבל זה כבר לאתר אחר....