יוצאים מכרכום........
"על מה את חושבת "
"על טל"
"רוצה לכתוב משהו לאזכרה?"
שלא היתה.........
כל הזמן כותבת,
כל הזמן כואבת,
לא מרפה לרגע.
איך זה שהחסר ממלא אותך כל כך
והיש לא מצליח למלא, להתמלא.
כל כך פשוט ,
לראות את כולם,
להבין,
לשים יד על כתף,
להיות נוכחת.
ואני איננה.
לקחת לי את עצמי
לא נשאר לי מה לגלות
חוץ מאשר כל פעם מחדש
להתחיל..............
טלטולי 2020
חישוב מסלול מחדש
לא יודע איך טל היה מגיב לרעידת האדמה
הקונספטואלית
היה מתעלם תוך כדי חיוך מבעד למשקפי השמש?
היה פוזל בדאגת אמת
לעברנו
תוך כדי הסוואת חרדתו לנו
בחיוך כובש
וקריצת עין שאינה שמוטה.....
בעודי עוטה מסיכה ושקף
בהיותי ב"חזית" מול פני ה"אוייב"....
איני יכול שלא להיזכר במבטו של טל
מכסא הקוקפיט בצוקית
עם הקסדה והשקף
ועיניו אומרות הכל....
מה טל היה אומר על השינמוך הבלתי מובן
באינטליגנציה הצוברת
של המין האנושי......
האם היה מסכים לוותר על האזכרה ?