אזכרה לטל 20.4.18
וידוי קטן
את טל לא הכרנו, ולא ידענו דבר על חייו, אופיו, מעשיו והישגיו עד לאותו טלפון: "שמעתם ש…".
את כל מה שאנו יודעים עכשיו על אישיותו הייחודית למדנו מההספדים הנישאים עליו מפי חבריו ובני משפחתו באזכרות כבר 11 שנה, ומכל מה שקראנו באתר המספר על טל. כל הנאמר על טל מדגיש את הצער שאנו חשים על כך שלא זכינו להכירו.
מאחר ואנו מגיעים לאזכרות כל שנה, למרות, כפי שגדי מציין, "שלא הכרתם את הבחור", נאמר דברים על הקשר המחודש בינינו לבין גדי ונילי לנוכח הנסיבות,
(יעל) את גדי הכרתי והיינו בקשר במסגרת התיכון ובמקביל בתנועת הנוער. במהלך השירות הצבאי פנינו כל אחד לדרכו ומאז, ועד לפני 14, שנה לא התראינו.
הקשר התחדש על רקע מקצועו של גדי בעקבות הריונה הראשון והמסובך של בתנו.
המפגש המקצועי הפך לחברי עם אובדנו של טל . המפגשים עם נילי וגדי נשאו עתה אופי חברי. היה צורך למלא פער של כ- 40 שנה, אבל מסתבר שחברות נעורים היא לחיים. כמו לחזור לרכב על אופניים. גם אחרי עשרות שנים לא שוכחים.
יש בחברות מחודשת, ובמיוחד בגילנו עתיר הניסיון, משהו מזוכך יותר, משמעותי ומעשיר.
זכינו ושמחנו להכיר מקרוב את נילי ולהתרשם ולהתפעם מעשייתה, מנתינתה, ומפעילותה ההתנדבותית בכפר רפאל. לבקר בכפר רפאל ולהכיר את דן ואורח חייו בכפר, לשמוע על דפנה ורון, לבקר לעיתים בגליל ולחוות את ההתרגעות המשפחתית בכרכום.
תוך כדי זכינו שבתנו עדי נתרמה ממקצועיותו של גדי בשני הריונות נוספים מסובכים ומורכבים.
(יורם) חברותי בעבר במשק כפר עזה, והיכרותי העמוקה את חברי עדת רעות ובהמשך גרעין יגב (שגדי ויעל נמנו על חבריו) תורמת ומחזקת את החוטים המקשרים בין העבר להווה ובין הנוסטלגי לקיים במפגשינו המשותפים.
שמחים מאד על התחדשות חברות זו ומקווים להמשך פורה, איתן ומחזק.
אוהבים ומחבקים את משפחת ברקאי
יעל ויורם אורן.