לפני כחודש, בזמן שאמי ליוותה את בנותיי על המדרכה הסמוכה לביתי, נהג צעיר איבד שליטה על רכבו ועלה על המדרכה.
הילדות, בעזרתה של אמי הספיקו לעלות על סלע סמוך והרכב פגע באמי ופצע אותה בצורה קשה.
באופן חד ופתאומי שגרת חיינו השתנתה.
באחת מהמשמרות בבית החולים דיברתי עם אמי על התוכניות הרבות שהיו לה.
"האדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק" היא אמרה.
חשבתי על טל. טל שהכרתי היה אדם של עשייה,של רעיונות ושל תוכניות.
לאורך כל שנות הכרותינו תמיד דיברנו ואפילו קצת חלמנו על פרוייקטים עתידיים ויוזמות משותפות.
בתחילת הדרך, בטייסת 160 , הרעיונות נסבו סביב אפשרויות לקידום הטייסת.
במהלך סימולטור משותף דיברנו במשך שבוע שלם על מושג שהיה אהוב על טל-"זיכרון ארגוני".
איך היידע נשמר? איך לומדים מלקחי העבר? איזה תשתית מתאימה לארגון במידע בטייסת?
"דיסק הלחימה" שבנינו ביחד שנה מאוחר יותר הינו תוצר של אותה חשיבה. במשך שבוע של עבודה אינטנסיבית, לקראת
ביקורת גדולה שטל היה אחראי עליה, אספנו וריכזנו את החומר המבצעי של הטייסת לדיסק אחד.
מיותר לציין שחודש לאחר מכן, התייצבנו מעט מבויישים אצל מפקד הטייסת לדווח שדיסק כזה אבד בדרך לגף במחניים.
בכל פינה שבה טל נגע היה ניסיון מפוכח להתקדם.לעבוד נכון יותר ולהגיע לתוצאות טובות יותר. בהרבה מאד מקרים טל באמת "הקדים את זמנו".
בהמשך לאחר שהשתחררנו, ניסינו להקים מיזם משותף.בנינו תוכנית למיחשוב חקלאי.
לאחר מכן ביחד עם גדי, ניסינו לבנות עסק סביב תוכנות רפואיות במחשבי כף יד.
לטל נותרו עוד אין ספור תוכניות, יעדים וחלומות. לרבים מאיתנו יש חלק באותן תוכניות לא ממומשות. בטוחני שלטל עוד היו תוכניות רבות שאיננו מכירים.
היום , בחלוף שש שנים, כשאני חושב על טל עולי בי תחושה כואבת של החמצה. לא החמצה על הפוטנציאל האדיר שהיה בטל אלא החמצה מהידיעה שמעבר לפינה חיכתה לטל המתנה היפה ביותר של הקמת משפחה חדשה וילדים.
השדים של כולנו מתפוגגים למראה ילד צוחק.